מקבל שופנייה - סיפור אישי

שנה גודל טקסט : א א א

נכתב ע"י :         תאריך : 11/ 10/2012



שמי מקבל שופנייה ואני ומשפחתי מתגוררים בשפרעם, נשוי ואב לחמישה ארבע בנות ובן.
נפצעתי במלחמת שלום הגליל הראשונה ב- 1982, עליתי עם רכב על מוקש , הייתי מוגדר כפצוע קשה קטוע רגל והשנייה מרוסקת ורסיסים בכל הגוף, אחרי שיקום ארוך, היום, מצבי טוב.

התחלתי את הספורט בשנת 1985 כשחקן כדור-סל, אחרי תקופה קצרה נכנסתי לנבחרת ישראל ושחקתי בנבחרת בשנים 1986-1999. השתתפתי באליפויות אירופה ואליפויות עולם אבל יותר מכל ריגשה אותי השתתפותי באולימפיאדה בברצלונה.
בשנת 2001 התחלתי במקביל לכדורסל לשחק בדמינטון בבית הלוחם חיפה ואחרי תקופה מאד קצרה הוזמנתי לנבחרת ישראל בבדמינטון. השתתפתי באליפויות אירופה ואליפויות עולם.

במשך שש שנים בן זוגי לבדמינטון ואני היינו אלופי עולם ואלופי אירופה ומקום שלישי ביחידים. באליפות עולם האחרונה בגואטמאלה בשנת 2011 החליטו לשנות את החוקים והוחלט שאני ונכים בדרגת נכות כמוני לא מתאימים לשחק על כיסא גלגלים והעבירו אותנו לשחק בעמידה. עבורי ועבור מספר שחקנים השינוי היה קשה מאד ואחדים הפסיקו להשתתף בתחרויות.
במשך שבע שנים שעברו הצלחתי לגייס נכים חדשים ולהקים בבית הלוחם שתי קבוצות של כדור-סל כסאות גלגלים ובשנים אלו אף זכינו בגביע ואליפות המדינה בליגות לאומית א' וב'.

בשנתיים האחרונות התחלתי לשחק גולף בקיסריה ואני מקווה שאתקדם בענף החדש.
אין זה קל להצליח צריך משמעת אישית, התמדה ורצון כדי להגשים כל חלום וזה סוד ההצלחה שלי בכל מה שעשיתי עד היום. לכן אני פונה מכל הלב לכל נכה להגיע לבית הלוחם חיפה וכאן אני בטוח יראה ויחוש את היחס והאווירה החמה שהמקום נותן ואני בטוח שימצא אוזן קשבת אצל המנהל, מנהלי האגפים, המאמנים וצוות העובדים.
בסופו של דבר כל נכה שירצה עזרה ותמיכה אני אשמח לעזור ולהירתם למענו/ה.